התקפת הטרור הקטלנית של החמאס ב־7 באוקטובר והמלחמה ההרסנית שפרצה בעקבותיה ברצועת עזה, זעזעו עמוקות את הישראלים והפלסטינים כאחד וניפצו את המיתוס לפיו ״ניהול הסכסוך או צמצומו בדרכים חד צדדיות״ יכול להוות חלופה בת-קיימא להסכם מדיני. אף כי נדמה שאפשרות זו רחוקה כיום יותר מתמיד, השנה האחרונה הוכיחה כי הדרך היחידה להשגת שלום וביטחון לשני העמים היא באמצעות הסדר מדיני מוסכם, והסדר זה לא יתכן ללא ירושלים כבירת שני העמים.

מאמצי שלום קודמים דחו את הדיונים בעתידה המדיני של ירושלים לשלבים האחרונים של סבבי המשא ומתן, מחשש שהמורכבויות והמכשולים הקשורים בה יפריעו להתקדמות התהליך. ואולם, גישה זו רק עיכבה את תהליכי המשא ומתן והובילה להידרדרות נוספת בתנאים בשטח. עיר עמים סבורה כי ירושלים יכולה לשמש מפתח לפתרון הסכסוך ומבקשת להשיב אותה למרכז השיח המדיני.

במסמך זה עיר עמים מציגה מתווה לפתרון פוליטי בירושלים הכולל גם צעדים שניתן לאמץ כבר עתה כדי להתקדם לקראת מטרה זו. המתווה יכול להביא תקווה לשני העמים החיים בעיר, ובהינתן התנאים הפוליטיים המתאימים גם לשמש מנוף לפתרון הסכסוך בכללותו. ביסוד המתווה ניצבים ערכי השוויון וההגדרה העצמית הן לישראלים והן לפלסטינים, והוא נובע מתוך הכרה בזיקות ההדדיות: ההיסטוריות, הדתיות והפוליטיות, של שני העמים לעיר. 

הנייר נכתב מתוך תחושת דחיפות ודאגה לעיר ירושלים ולעמים החיים בה ובמרחב כולו. עיר עמים היא עמותה בלתי-מפלגתית העוסקת מזה שנים במורכבות החיים בירושלים בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובעתידה הפוליטי של העיר. עיר עמים מעמידה בראש מעייניה את ירושלים כעיר הוגנת בה חולקים שני העמים, הישראלי והפלסטיני, עיר הדואגת לרווחתם ולטובתם של כל תושביה על קודשיהם ונכסיהם ההיסטוריים והתרבותיים. 

מבנה הנייר: בחלקו הראשון, אנו מציגים את ההקשר והנסיבות לכתיבתו; בחלקו השני, אנו מציגים 13 עקרונות מנחים להסכם בירושלים; לבסוף, בחלקו השלישי, אנו מפרטים את הצעדים המיידיים שיש לנקוט כדי לשפר את חיי התושבים בשני חלקי העיר ולהכשיר את התנאים למשא ומתן מדיני.

אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה ערערו את תפיסות הקיום הישראלית והפלסטינית. החרדה מאפילה על כל היבטי החיים ומובילה להעצמת הפחד והדמוניזציה. יחד עם הקריסה הגדולה של ה-7 באוקטובר קרסו גם התפיסות החד צדדיות בנוגע לסכסוך: מ"ניהול" ו"צמצום" הסכסוך ועד ל"הכרעתו" בדרכים של דיכוי, היפרדות בתנאים המוכתבים על ידי צד אחד, השתלטות ועליונות. לעומת זאת, חוזקם של הסכמים מדיניים עם מדינות שנחשבו בעבר לאויבות קשות הוכח אפילו בזמנים מאתגרים אלה. עד כמה שהדברים נראים רחוקים ובלתי אפשריים ברגע זה, גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הכואב והמדמם, יכולה לחול תפנית שתוביל להסכם מדיני בתמיכה בינלאומית על בסיס הזכות להגדרה עצמית, שוויון וצדק לשני העמים.  

קרוב לוודאי שאין דבר קשה יותר בזמן הזה מלדמיין עתיד מיטיב של הסכמה והדדיות.  לאחר עשורים של דה-לגיטימציה מתמשכת להסכם מדיני, על שיח מחודש של פתרון להנכיח את הרלוונטיות שלו לחיי תושבי האזור, להיות מחובר לחרדות המלוות אותם ולהבטיח שיפור ממשי במציאות חייהם. בו בזמן עליו להכיר בעוולות הכיבוש מצד אחד, ובתלות ההדדית בין שני העמים החולקים כברת ארץ משותפת מצד שני, ולהכיל בנוסף למרכיבים של נפרדות והגדרה עצמית גם היבטים של שיתוף, שוויון, שגשוג הדדי ותמיכה אזרחית רחבה. כמו כן, על שיח עדכני של פתרון להכיל מחויבות בלתי מתפשרת לזכויות אדם, כולל נשים וילדים, להגן על סביבות הקיום שלהם ולהקנות לאוכלוסיות בשני הצדדים תחושה קונקרטית של צדק, שותפות ותקווה.

תפיסה זו אינה אוטופית. היא תהיה רצופה קשיים ומהמורות, ולא יחסרו מי שינצלו כל הזדמנות להכשיל אותה. אבל היא גם אינה מרחפת בחלל. איים שלה מצויים בערים המעורבות בתוך ישראל שלא בערו במשך כל התקופה האחרונה למרות ניסיונות בלתי פוסקים להצית אותן, ובליבת הסכסוך – ירושלים. לכן, עיר עמים מאמינה כי ירושלים יכולה וצריכה להוות נקודת פתיחה שממנה ניתן לדמיין מציאות אחרת ולפעול לקידומה על בסיס העקרונות המוצעים בנייר זה. עקרונות אלה, יכולים לתרום לשיפור המציאות הקיימת בירושלים ובהנתן התנאים הפוליטיים המתאימים להוות מצע לפיתרון מדיני לעיר ואף לסכסוך כולו.

ירושלים היא לב הסכסוך הישראלי פלסטיני, נייר הלקמוס שלו, וגם המקום היחיד בו חיות שתי אוכלוסיות גדולות, ישראלית ופלסטינית, במרחב אורבני משותף. שני העמים רואים בה את בירתם ואת מוקד זיקותיהם הלאומיות, הדתיות וההיסטוריות. מציאות זו היא מקור למתח אך גם להכרה ולתלות הדדית. 

בכל סבבי המשא ומתן הקודמים הדיון בירושלים נדחה לזמן בלתי ידוע בטענה שהיא סוגיה טעונה מדי שמעכבת התקדמות במשא ומתן. {1} אולם, התעלמות משאלת ירושלים או מן הפרמטרים המתחייבים ממנה, פעלה עד היום לנרמול מצב הכיבוש ולעידוד שיח חד-צדדי שרק הגביר את אי האמון בין הצדדים. התפיסה המוצגת בנייר זה, ונדרשת אף יותר בעקבות ה-7 באוקטובר, מציעה להפוך את הגישה. במקום מכשול לשלום יש לראות בירושלים את נקודת המוצא והמפתח להסדר בר קיימא שאותו ניתן להתחיל ליישם כבר עכשיו. 

בנוסף, בשני חלקי העיר, הישראלי והפלסטיני, ישנה חברה אזרחית תוססת ומגוונת שיש לה ידע עצום על החיים בסביבת סכסוך ושרבים מחבריה מעורבים בפעילות למניעת אלימות ולהידברות. זהו כוח חברתי חשוב, שניתן וצריך לרתום לתמיכה ולחשיבה על פתרון. ירושלים יכולה לשמש מודל פורץ דרך במתן תשובות קונקרטיות כיצד ניתן לתת ביטוי ראוי למאוויים הלאומיים של שני העמים, מתוך תפיסה שוויונית המבוססת על מחויבות לזכויות פרטיות וקולקטיביות, תלות הדדית ושיתופי פעולה.

נכון להיום, החיים בירושלים מבוססים על אנומליה בלתי אפשרית: למעלה משליש מאוכלוסייתה הם תושבים פלסטינים החיים במזרח העיר תחת כיבוש (להלן: מזרח ירושלים). הם סובלים מאי שיוויון אזרחי ופוליטי; אפליה עמוקה בשירותים, משאבים ותשתיות; הגבלות חמורות בתחום התכנון והבניה; איומי פקיעה על מעמד התושבות; וניסיונות בלתי פוסקים לדחוק אותם מהמרחב הפיזי והסמלי של העיר. מאז בניית גדר ההפרדה ירושלים נותקה למעשה מהגדה המערבית והתלות של תושביה הפלסטינים במערכות הישראליות, גם תחת אפליה עמוקה, גדלה. לפלסטינים תושבי הגדה המערבית, הכניסה לירושלים ולמקומות הקדושים בה נחסמה כמעט לחלוטין. למעלה משליש מתושבי מזרח ירושלים חיים בשכונות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה, ואף שהם תושבי העיר הם נותקו ממרבית השירותים העירוניים וסובלים מהגבלות על חופש התנועה ומהזנחה קשה. מציאות פוגענית זו היא גורם מתמיד להדרדרות ולהסלמה. 

לצד זאת, ירושלים היא גם העיר בה שתי האוכלוסיות חיות זו לצד זו וחולקות תלות הדדית ושיתוף בתחומי חיים רבים. למעלה משליש מתושבי מזרח ירושלים עובדים בשוק העבודה הישראלי בענפים מגוונים, מתחבורה ובניין ועד למסחר, תיירות ורפואה. רבים מן המרחבים הציבוריים בעיר הם מרחבים מעורבים. מאז בניית גדר ההפרדה גדל בהתמדה חלקם של סטודנטים פלסטינים במוסדות להשכלה גבוהה ישראלים. בשני חלקי העיר, הביקוש ללימודי שפה - ישראלים ללימוד ערבית ופלסטינים ללימוד עברית – גדל בהתמדה. שיתופי פעולה בין פעילי חברה אזרחית בשני הצדדים גדלים אף הם. חופש התנועה והרציפות המרחבית הם צרכים משותפים למרבית הישראלים והפלסטינים בעיר, ושניהם חולקים זהות מקומית, בנוסף או כהשלמה לזהות הלאומית. התלות ההדדית מחזקת את שגרת החיים בעיר, וזאת הוכח לא אחת במצבים של קונפליקט וגם מאז ה-7 באוקטובר, כאשר חיי היומיום המעורבים חזרו במהירות יחסית למסלולם, ובהדרגה תרמו לשיקום, לפחות חלקי, של תחושת הביטחון. בניגוד לניסיונות ההסתה מצד גורמים רבים ובהם שרים בכירים, התושבים משני הצדדים מנעו הדרדרות בלתי נשלטת, שיתפו פעולה במתן מענים לצרכים נדרשים, והצליחו ברוב המקרים לשמור על קהילותיהם ועל שגרת החיים.

המתווה המוצע נשען על עקרונות היסוד של פתרון שתי המדינות: הגדרה עצמית, דמוקרטיה, שוויון, זכויות אדם, אך מציע יישום גמיש שלהם המותאם למציאות הקיימת ולניסיון העבר. מסגרת הקבע המדינית (שתי מדינות עצמאיות או בהסדר קונפדרטיבי וכדומה) תיקבע בהסכמת שני הצדדים מתוך שאיפה לביטוי אופטימלי של הצרכים הקולקטיבים ההדדיים, ומתוכם ייגזר גם מעמדה של ירושלים כבירת שני העמים. 

המסמך מציב 13 עקרונות מנחים להסכם מדיני בירושלים הנוגעים לסוגיות הליבה שלה: גבולות, סמכות ושלטון, מעמד אזרחי ואתרים קדושים, לצד הצורך לשמור על רציפות החיים ולטפח תלות הדדית וזיקות גומלין. יתר על כן, המסמך מצביע על פעולות קונקרטיות שיש לנקוט כדי להכשיר את התנאים למשא ומתן ואשר ניתנות בחלקן ליישום מיידי. התייחסות לסוגיות הליבה כבר בשלב זה מתחייבת לאור הניסיונות המתמשכים ליצור עובדות בשטח במטרה לסכל פתרון עתידי. 

לבסוף, אנו מאמינים כי ההסדר המוצע ייצור מציאות שוויונית וטובה יותר לשני העמים. יחד עם זאת, כל הסדר כרוך בכאב, אי ודאות וחששות גדולים, וכל צד נוטה לחשוב שוויתוריו גדולים משל האחר. קשה עוד יותר להתפשר על מקומות בעלי משמעות סמלית ודתית גדולה. הגורמים הקיצוניים בשני הצדדים יעשו הכול כדי לחבל בהסכם ולהבעיר את השטח. בנוסף, חלק ניכר מאוכלוסיות העיר, הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני, חיות מתחת לקו העוני ומתמודדות עם מצוקות כלכליות ואחרות. גורמים אלה מעלים שיקולים וצרכים נוספים להתכנותו ולקיימותו של הסדר בירושלים והובאו בחשבון בגיבוש המתווה. אנו משוכנעים כי אין עוד לדחות את שאלת ירושלים ומאמינים כי המתווה המוצע להלן יכול לסייע לקידום פתרון מדיני ולשמש בסיס לדיון עליו.