1. תחת כל קונסטלציה פוליטית יחיו שני עמים (וקבוצות רבות בתוכם) זה לצד זה בירושלים. לצד מציאות סואנת ומורכבת, ירושלים מחייבת להביא בחשבון שני מצבים אלו, ולא שוויוניים, על אופק שוויוני, המכיל ומכבד. במכלול העירוני חיים זה לצד זה, באופן יומיומי וללא פחד, יהודים וערבים, נשים וגברים, עשירים ועניים, דתיים וחילוניים, והם חולקים יחד את חייהם ואת המרחבים הציבוריים, האזוריים והפוליטיים, על אף ולאור השוני.

2. הפתרון המוצע מבוסס על מארג גמיש של נפרדות (הגדרה עצמית) ושיתוף. מאז 1967 נוצרו קשרים ענפים ותלות הדדית בין שני חלקי העיר, גם אם אלו התפתחו תחת מציאות של כיבוש ואפליה עמוקה. בנוסף, הבנייה הישראלית מעבר לקו הירוק צמצמה את המרחק בין שכונות/התנחלויות ישראליות לשכונות פלסטיניות וקווי התפר הפכו דקים ביותר. אף גדר לא תוכל ליצור הפרדה אפקטיבית, אך היא תוכל לגרום נזק למרחב הפיזי והקהילתי ולהגדיל את התסכול והאיבה. לכן, יש לשמור על מרקמי החיים ועל חופש התנועה במסגרת של עיר פתוחה שבה מתנהלים חיים עצמאיים וריבוניים של כול קולקטיב בפני עצמו ובזיקה הדדית ביניהם.

3. המנגנון המוצע ידרוש מסגרת של ניהול־על משותף, בה יש לשקול גם שיקולים גורמים שלישיים: האו״ם, ארה״ב, מדינות האיחוד האירופי והקרובות להן, מדינות ערביות ידידותיות, וכן גורמים דתיים מתונים משלוש הדתות. מעורבות גורמים אלה רצויה גם בהגנה על מצב זכויות האדם והתנאים לפתרון בטרם הושג.

4. גבולות ברורים הם תנאי לחיים אוטונומיים וליכולת של כל קולקטיב להתפתח כקהילה, לממש את ערכיו ואת מורשתו ולפתח את המרחב הפיזי שלו בהתאם לצרכיו. הדברים נכונים במיוחד בירושלים שבה, מאז 1967 הוטלו הגבלות חמורות על ההתפתחות הפיזית של האוכלוסייה הפלסטינית, ורבות מעתודות הקרקע שלה הופקעו לטובת התרחבות ישראלית (התנחלויות). מתווה קלינטון (2001) הציע כי השכונות הישראליות שנבנו מאז 1967 מעבר לקו הירוק יכללו בגבולות ירושלים הישראלית על בסיס של חילופי שטחים, ועיקרון זה התקבל טנטטיבית על ידי שני הצדדים.{2} אולם מאז תוכננו ונבנו עשרות אלפי יחידות דיור ישראליות נוספות בשכונות אלה ובשכונות חדשות. מציאות זו מחייבת הפסקה מיידית של הפקעת קרקעות וקידום התנחלויות, וחילופי שטחים הוגנים בערך שווה, כמותי ואיכותי, כנגד הקרקעות שהופקעו. באשר למאחזי התנחלויות בלב שכונות פלסטיניות - בשל פגיעתם המוכחת בחיים הפלסטינים וביחסים בין ישראלים ופלסטינים בעיר, יש להעדיף את פירוקם ופינויים, ועל כל פנים לא יהיה להם מעמד נפרד בשטח שיהיה נתון לסמכות פלסטינית.

5. יש להבטיח רציפות טריטוריאלית בתוך מזרח ירושלים ובינה לבין הגדה המערבית. הפלסטינים יוכלו לשקול גם את הרחבת העיר המזרחית לכיוון מזרח (שטחי E1, א-ראם ואחרים בגדה המערבית), כדי לאפשר לה עתודות קרקע נוספות לפיתוח, כשם שגם הישראלים יוכלו להרחיב את עירם לכיוון מערב (רצוי בהתחשב בשיקולים סביבתיים). אולם אין מדובר בגלגול נוסף של "תכנית אבו-דיס" – השטחים בגדה המערבית יהוו תוספת ולא תחליף לרצף העירוני האורגני של ירושלים המזרחית.{3} כמו כן, השכונות המזרח-ירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה הן חלק אינטגרלי מירושלים המזרחית ואין להפריד אותן או את אוכלוסייתן ממנה.{4}

6. העיר העתיקה היא ליבתה של מזרח ירושלים וחלק בלתי נפרד מהמרחב הריבוני שלה.{5} לצד זאת, יש להבטיח את חופש הגישה למקומות הקדושים לבנות ולבני כל העמים והדתות. לצורך זה יש לשקול הסדרי ניהול מיוחדים בסיוע הגורמים שהוזכרו לעיל ובמיוחד ממשלת ירדן.{6} אין להרחיב הסדרים אלה שלא לצורך לאזורים נוספים באגן העיר העתיקה. במידת הצורך ניתן להתייחס לאתרים נקודתיים ועל בסיס עקרון של הדדיות, אך יש להימנע מלהשתמש באתרי קדושה ומורשת (מוכרים או "מתחדשים") כעילה לניכוס רצפים טריטוריאליים נוספים.{7} הסטטוס קוו יישמר: מתחם הר הבית/חרם א-שריף יישאר אתר פולחן מוסלמי בניהול פלסטיני-ירדני, ומתחם הכותל המערבי יישאר אתר פולחן יהודי בניהול ישראלי.

7. תושבי מזרח ירושלים (משני צידי גדר ההפרדה) ייהנו מזכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות כחלק מן הקולקטיב הפלסטיני. עם זאת, מעמד התושבות הגדיר עד כה את הזהות המורכבת של תושבי מזרח ירושלים בד בבד עם זהותם הלאומית הפלסטינית, ולצד הניסיונות המתמידים לערער אותו, הוא תיקף את הקשר שלהם לירושלים ואיפשר להם חופש תנועה, זכויות סוציו-אקונומיות חלקיות ותחושה מסוימת של יציבות.{8} יש להמנע מקטיעה פתאומית שתיצור בהלה וכאוס ולקבוע הליכים גמישים והדרגתיים המכירים באחריות של מדינת ישראל לגורל תושבי מזרח ירושלים ובתרומתם ארוכת השנים לחיי העיר ולכלכלתה. מעמד התושבות במדינת ישראל לא יפקע באחת וייקבעו לו מדרגות זמן מיטיבות תוך שמירה על זכויות הפרט לאורך התהליך כולו. אין לשלול גם אפשרויות אחרות - כגון שמירה על תושבות ישראלית ארוכת טווח לתושבי העיר הפלסטינים או קביעת מעמד תושבות מיוחד לירושלים - בתנאים שיוסכמו על ידי שני הצדדים.

8. חופש התנועה יישמר בכל המרחב העירוני לכל אוכלוסיות העיר. הפיקוח על מעבר אוכלוסיות לעיר וממנה ייעשה בגבולות ההיקפיים של העיר, ויבטיח את חופש התנועה בתוכה.{9} הסדרי הכניסה והיציאה מהעיר ואליה יקבעו בתיאום בין שני הצדדים ומתוך התחייבות הדדית לעקרון חופש התנועה.

9. שוק העבודה, בתי החולים, ואזורי המסחר והפנאי יהיו פתוחים בפני כל תושבי העיר, ישראלים ופלסטינים. כל תושבי העיר ייהנו ממלוא ההגנות, התנאים הסוציאליים וביטוח רפואי מקיף, כחלק מהבטחת רווחתם וביטחונם האישי.

10. הסדרי הביטחון יהיו מבוססים על תפיסה ריאלית, מיטיבה ומכלילה, וייקבעו במשותף ומתוך פגיעה מינימלית בחופש התנועה ובשגרת החיים. ה-7 באוקטובר הוכיח שגם האמצעים המשוכללים ביותר אינם מספקים ביטחון הרמטי ואינם יכולים להחליף יחסי שכנות טובים והסדרים מדיניים. במקביל, הוא העלה באופן משמעותי את מפלס החרדה ומכאן את התלות הגוברת, פיזית ופסיכולוגית, באמצעי ביטחון. מנגד, חזרתם המהירה יחסית של חיי היומיום המעורבים לתפקוד לאחר ה-7 באוקטובר תרמה בדרכה לשיקום, לפחות חלקי, של תחושת הביטחון. לכן, יש לבסס את  הסדרי הביטחון על תפיסה ריאלית של ביטחון מיטבי תוך התחשבות בהיבטים רב תרבותיים ומגדריים, ועל אופק של תקווה לשני הצדדים. כן, אין לחמש אוכלוסייה אזרחית. בנוסף לגורמים מקצועיים יש לשלב בגיבושם של הסדרי הביטחון גם גורמים אזרחיים, קהילתיים ודתיים, ובמידת הצורך גם גורמים בינלאומיים (שהוזכרו לעיל), ולהשקיע במקביל בהגברת האמון, הסובלנות ושיתופי הפעולה ובדרכים לא אלימות להתמודדות עם פחד.

11. גיבוש הפתרון לירושלים צריך לכלול בכל שלביו תהליכים משולבים בין מובילי מדיניות ונציגי חברה אזרחית (Top-Down & Bottom Up). תהליכים אלה יכללו מומחים ויועצים במגוון רחב של תחומים ויגבשו תפיסות ביטחון ורווחה המבוססות על שוויון ועל רגישות חברתית, דתית ומגדרית. כן, הם יביאו בחשבון את הניסיון היומיומי של הקבוצות החיות בעיר ואת התפיסות שלהן לגבי החיים והצרכים במציאות של קונפליקט. לחברה האזרחית הפעילה בשני הצדדים יש תפקיד קריטי בתיווך תהליכים אלה, בהכשרת הלבבות וביצירת אקלים של הידברות, סובלנות ושיתוף פעולה. מחויבות הדדית להגדרה עצמית, שוויון וזכויות אדם תהווה בסיס לכל התהליכים האלה.

12. החל מן ההכנות להסדר ולאורך כל שלבי המשא ומתן ויישומו, יש להזרים השקעות ענק לירושלים (מקומיות ובינלאומיות), ולקשור אותן בפרויקטים של שיתופי פעולה וצמיחה כלכלית לשני הצדדים, כחלק מבניית סיפור משותף של שגשוג, מורשת משותפת ושלום. הצלחת ההסדר וקיימותו תלויים בתמיכה ציבורית ובינלאומית רחבה ובמימוש יתרונות מיידיים ומשמעותיים, סמליים וקונקרטיים. השקעה רבת היקף בגיוס תמיכה ציבורית להסכם ובהנכחת יתרונותיו המיידיים היא קריטית להצלחתו.

13. יש לרתום את החברה האזרחית בשני הצדדים לתמיכה בהסדר, ולהשקיע באופן מאסיבי בפרויקטים לקידום הידברות, יזמות חברתית ופעילות אמנותית ותרבותית. כמו כן, יש להכשיר קאדר של מעצבי דעת קהל להגברת התמיכה הציבורית בפתרון. כל הגורמים המוזכרים, ביחד עם מנהיגים פוליטיים, קהילתיים ודתיים, אמנים ומובילי תרבות צריכים להיות שותפים בעיצוב ובהטמעה של סיפור חדש לירושלים המבוסס על גאווה משותפת בייחודיותה ובסמליותה של העיר, הכרה בתרומתן לעיר וטיפוח המורשת של כל אוכלוסיותיה, ותפיסת ההסדר כסיפור הצלחה.